איך הכל התחיל
יושבת על ספה מפנקת, קומה 5 בסוויטה מפנקת 150 מ"ר , מרפסת צופה לים , מלון 3 בריכות, הכל נראה חלומי , יושבת מול מחשב, מטריקס ברקע, אנחנו באי קוסמוי, אי מקסים, חוף , בריכה, הרים, ירוק, הכל חלום, הילדים ישנים , חמודים ,היום אמרו לי באוטו "אמא רוצים להישאר בתאילנד עוד שנה, עוד שנתיים", אני מחייכת , יודעת שעשיתי טוב , שעשינו טוב.
איך הגענו לזה... הכל התחיל בערב סוכות, יוצאת למרפסת בקומה ה7 של בניין דירות בצפון תל אביב, אוהבת את הבית שאנו גרים בו,הילדים ישנים, מסתכלת עליהם, חיוך על פני ,אוהבת אתכם כל כך !
אבל חסר... חסר לי.
בארץ יש סגר, הכל סגור, אין בתי ספר, אין בתי קפה, אין קניונים, אין עבודה,
אין כלום !
כולם מפחדים... מגיפה עולמית, קורונה !
הקורונה אתנו כבר 7 חודשים, כל העולם השתגע אני אומרת לנועם,
מה קורה לנו ? מה יהיה לנו? איך הילדים יזכרו את התקופה הזאת?
זה יעשה להם נזק?
מדברים, אף אחד מאתנו לא יודע, אולי זה לא הדרך, משהו מרגיש חסר...
מדליקה סיגריה , שלוק של קפה וזורקת לאויר "אולי ניסע? , בוא ניסע לטיול בעולם, איפה שאפשר , איפה שפתוח, נעשה משהו, הילדים כבר לא לומדים 7 חודשים, אני ואתה לא נפגשים עם אף לקוח פנים מול פנים, בוא ניסע !"
"לאן?" הוא אומר ובין לבין מסתכל בפייסבוק.
בא לי להרוג אותו, הוא אף פעם לא 100% מקשיב, תמיד עושה משהו במקביל.
אני אומרת " קוסטה ריקה? תאילנד? סרי לנקה? "
"יאאללה , רצינית? כי בפעם הקודמת עצרת אותי ונכנסתי בגללך לדיכאון"
רצינית זהו אני רוצה , סגורה על זה .
מתחילים ! כך התחלנו את מסענו לתאילנד, התחלנו אישורים בדיקות ולאחר חודשיים אנחנו על המטוס לבנגקוק, מתחילים בידוד 14 יום ! קשוח אבל עברנו את זה .
יצאנו מהבידוד ב - 6 בבוקר ישר לטיסה לקו סמוי , משם ספיד בויט קטנה ישר לקופנגן , הגענו למלון קטן , משפחתי, נקי ומתוק בשם סילאן, בכפר דייגים קטן בצפון קופנגן , הכל קסום פה , העצים, הפרחים, הפרפרים, החופים, יואו איזה חלום , הכל קסום וריק , כל כך בתולי .
אני נפעמת , נפעמת מההזדמנות לטייל בתאילנד שחזרה לאחור, ריקה, ללא תיירים, עם חופים נקיים ובתוליים, כל כך יפה פה !
הילדים התחילו ללמוד בבית ספר שנקרא ארקיד, זוג אירנים שהקימו את הבית ספר לפני מספר שנים, בית הספר נמצא באמצע הג'ונגל, מתחם עם 3 כיתות, ענק , טרמפולינה ענקית, משחקים, אופניים, מסעדה, מסלול מכשולים, איזה כיף פה ... אז לא ...
היינו חולים , היינו בודדים והתגעגענו מאוד , אבל אחרי חודש בקופנגן אפשר להגיד , או לצרוח בקול : "איזה כיף פה "
תודה אלוהים שנתת לנו את ההזדמנות לעשות את זה !!
אז מי אנחנו ?
משפחת יסקי
אני מירי , בונה אתרים וגם מקימה אוטומציות ואינטגרציות עיסקיות – קיצר עבודת מול מחשב .
נועם בעלי המתוק שיחייה, בעל סוכנות ותיקה בתחום פרסום בדיגיטל , גם און ליין.
והילדים המקסימים שלנו אגם בן 9 , אהל בת 7.5 ומעיין הקטנה בת 3.
חושבת שהעבודות של שנינו כיוונו אותנו להגשים את החלום הזה, חלום של לטייל בעולם, לעבוד במקביל ולהוציא את אותו סכום מחייה שאנו מוציאים בארץ במקום אחר ,מקום חם, שונה, עם חופי ים מהממים ועוצרי נשימה ,תאילנד.
אז לקח לי חודש להתחיל, אבל החלטתי שאין מצב שאתם ילדי האהובים לא תדעו איך הכל התחיל ובהמשך גם תקראו ותזכרו את המסע שאמא ואבא לקחו אתכם באמצע החיים, באמצע מגיפה עולמית, באמצע כל התקופה המפחידה הזאת לעולם מקביל , עולם שבו אין קורונה (83) חולים ביום – נכון לעכשיו, מדינה שבה הכל זול , יפה ושונה, כל כך שונה מישראל.
